המטבח

עד לפני רגע לא ידעתי לבשל כמעט כלום... האמת להיות במטבח בעיקר הלחיץ אותי כי כל הזמן התייחסתי לבלאגן וללכלוך כאילו שאני צריכה יום שלם כדי להוציא מעצמי משהו

ולארח בכלל הפחיד אותי כי הרגשתי שכל בנאדם שנכנס הביתה הוא בעצם מקור ללכלוך ולא הצלחתי לקחת את זה בזרימה ובקלות... הכל היה כזה מחושב מסגנון האירוח ועד הלחץ שלי לנקות ולסדר תוך כדי

לא אהבתי את זה בעצמי אבל איפשהו קיבלתי את זה כמצב נתון ובהבנה שיש עוד בתים שנהנים לארח, ואם רק פעם ב.. אנחנו צריכים להחזיק כזאת סיטואציה זה עוד סביר

עד שהחלטתי לקחתי את המג’ימיקס מאמא... שגם ממנו נלחצתי מכמות החלקים אבל בגלל שזה ממנה אז רציתי לצלוח את זה ולהפוך את זה למשהו שימושי

אמא שלי כל כך אהבה לבשל ולהיות במטבח... חוץ מזה שהיא היתה זקוקה ללבד ולשקט מוחלט ולא הודתה שיש לה הפרעת קשב, זה באמת הרגיש שזה המקום שהכי מצמיח אותה. זה נשמע כזה מקטין אבל זו באמת הייתה הדרך שלה להירגע, לתת ולהרגיש משמעותית. זה היה הביטוי והיציבות שלה. ושלנו.

הכל היה סביב הארוחות, השבתות, החגים... האירוח תמיד היה מתוקתק ובטוב טעם, בשפע כזה שלמדתי להעריך בעיקר אחרי,

כי כשהיא הלכה היה לי ברור שאני כבר לא אתקמצן לשים מפה רק כי אני נלחצת מכביסה... ואני לא אשתמש בעיקר בכלים שמותאמים למדיח כדי לצמצם מכלי האירוח שדורשים שטיפה ידנית... ידעתי שהשולחן יראה מרשים ויפה גם אם חלק מהכלים יישארו ליום של אחרי

ואז הגיע ראש השנה... אחותי החליטה שהיא לא מסוגלת לחגוג השנה, אבל אני הרגשתי שאני חייבת לבשל את הדברים של אמא וזה נתן לי משמעות וריגש אותי. רק חיכיתי להיכנס למטבח ולייצר דברים... ולמרות שהיה בלאגן ולכלוך זה לא הזיז לי, הייתי רגועה ושלווה... בישלתי ואז ניקיתי, ואח"כ חזרתי לבשל ושוב ניקיתי והבנתי שטוב לי ושאני רק מחכה לארח... 

היה קטע שדיברתי עם אחותי בטלפון והיא שמעה אותי במצב רוח טוב והיא שמחה כי היא חששה שלקחתי על עצמי אתגר גדול מידי ושזה ילחיץ אותי.

וכשאירחנו הרגשתי את אמא כאילו דרכי... לבשתי לבן, שמתי את הצמידים שלה, השולחן היה מרהיב ואני הייתי מחוייכת וזורמת.

והיו המון המון כלים וחלק נשארו ליום למחרת.. וכשהאורחים הלכו לא מיהרתי להוציא את המגב והסמרטוט ולהתחיל לשטוף

סידרתי כמה שיכלתי אבל הגב שלי כאב אימים ופשוט נכנסתי למיטה רגועה ומסופקת..

מאושרת מהבית שלי ומהמשפחתיות

מאז אפשר להגיד שאני לא יוצאת מהמטבח :-) וגם אם אני מכינה דברים ולא רוצים לאכול זה פתאום לא מוריד אותי, כי אני מבינה שזה הרבה בשבילי ושבחרתי בזה 

כל פעם מחדש זה מדהים אותי איך הכל זאת דרך הסתכלות... הרי אני אותו בנאדם, אבל מתוך מצב כל כך קיצוני של אובדן הצלחתי להכניס לעצמי דברים שנותנים לי משמעות וטוב. זה מרגיע אותי לא רק במטבח, אלא גם בבית ובכלל בחיים, אני עם הרבה פחות לחץ ושיפוטיות עצמית 

ואני שמחה שאני עוזרת גם לאחרים

לקחת את המקומות שמלחיצים אותם בבית ובחיים שלהם ולהפוך אותם לקלים ונעימים יותר...יש לנו הרי כל כך הרבה תחנות ומשימות בדרך וכשאנחנו כל הזמן דרוכים, אנחנו בסוף מפספספים את הדברים הכי חשובים