כשבחרתי להיות עצמאית עוד לא ידעתי מה זה אומר, הייתי צעירה מאוד וידעתי בסה"כ מה אני רוצה לעשות ( נכון לאז) והלכתי על זה.. "רונה- סידור וארגון בתים", הייתי בת 24 עם עסק, עובדים, לקוחות.
ללא ספק מכובד ועצום אבל האמת היא?
( פתאום זה נראה נוסטלגי ) איפשהו התעלמתי מכל הדברים שלא היו לי נוחים, כאילו הם לא יצופו ביום מן הימים :-) .
לא הבנתי כלום מעבר ללהעניק שירות מדהים, להתחבר עם לקוחות, לעשות את העבודה שלי טוב ולהיות חדשנית בנוף. זה הרבה אבל זה נראה לכם מספיק? בפועל אבא שלי היה בא איתי לכל הפגישות עם הרואה חשבון, הוא היה מקשיב ואני במבוכה -
לא מבינה אף מילה וגם לא ממש מנסה, מחכה שזה הסתיים ומתכננת את הבילוי שאלך אליו אחרי.
לא מבינה במיתוג, בעיצוב, באתר, במע"מ, מס הכנסה ובתקופות חלשות הייתי מבזבזת את כל הכסף של התקופות החזקות ובקיצור...צפה לי מיום ליום. לא התאמצתי ללמוד דברים שחשבתי שאין סיכוי שאבין בהם, נתלתי על אחרים בדברים שהיו לי קשים אבל בואו נודה באמת- לא לזה התכוון המשורר כשהוא דיבר על עצמאות. אז גאה להגיד שמאז אני כבר עצמאית בכל מימד.
איך זה קרה?
התחלתי להאמין ולהעריך את עצמי וככה נפתחתי ללמוד דברים חדשים, לדייק את עצמי, לאהוב הרבה ממה שסלדתי ממנו ולגלות בעצמי לא מעט איכויות וכשרונות שיש מצב שהיו בי מאז ומעולם ופשוט הייתי חסרת ביטחון. והגעתי להגשמה הכי גדולה שלי..
ללוות ולאמן מבחינתי זה לתת את כל מה שיש בי בשביל לגרום לאנשים אחרים להאמין בעצמם ולאפשר להם לרצות לעשות הכל בשביל לחיות את החיים שהם תמיד חלמו.
מי שטוב לו, טוב יותר לסביבה שלו וזה מוכח!
ומה אני מביאה מעצמי?
הבנה ותמיכה תמידית, נוחות, אדרנלין, את החופש להיות כנה ולא להתבייש להביע את הרגשות והרצונות. ליצור, לעשות, לא לוותר ובקיצור להשיג את משאלות הלב. אין לי ספק שבשביל זה נולדתי.