• Rona Steinberg cohen

מנודה (הסיפור שלי)

אנשים לא מבינים כמה כוח יש להם על האחר לטוב ולרע. כוח של מילים, של מעשים...


הרבה מאיתנו סוחבים איתם טראומות וחוויות קשות.. שלא משנה כמה שנים חלפו זה עדיין שם - מקור הכוח או החולשה שלנו.


ואני... לקחתי את החולשה והפכתי אותה לכוח שלי!


כמה פשוט לראות אותי חייכנית, חברותית, בטוחה בעצמי, וורבלית, כנה, מוכשרת (להמשיך?)


כמה פעמים מביטים עלי בקנאה, בטוחים שהכל הולך לי קל ומסתכלים עלי במבט תמוה כשאני מספרת את הסיפור שלי: "את היית מנודה"?, "עליך ירדו?", "הייתי בטוח שהיית מלכת השכבה!"...


הייתי "בדיחת" השיכבה...

קורבן לאלימות, לחרם ולהקנטות יומיומיות.


פה אני בת 4, מעט שנים לפני שזה התחיל (את התמונה צילמתי מתוך מחברת ולכן האיכות הגרועה)

אמא שלי היתה צריכה לראות אותי כל יום חוזרת הביתה בוכה, מסתכלת על הילדה שלה שלא יודעת ולא מסוגלת לפגוע בזבוב..


אמא שלי היתה באה לבית ספר לעיתים קרובות מאוד.. ונאלצה גם להעביר אותי בית ספר וכיתות... רק בגלל שהמנהלת, המורים או ההורים של אותם ילדים לא עשו כלום!


זה לא שמישהו מהם חשב שאני אשמה או שמגיע לי...

נהפוכו- תמיד ההורים והמורים חשבו שאני מלאכית, טובה וטהורה

אבל אף אחד לא היה מעוניין להתערב!


מלכות ומלכי השכבה שהתנהלו כמו ראשי ארגון פשע וניצלו את הפחד של כל מי שמסביבם כשהם בסה"כ ילדים, זה פשוט בלתי נתפס.

והם כיום הורים...


אין לי מושג אם מישהו מהם זוכר או אם מישהו מהם עצר רגע וחשב להגיד סליחה.

חבל לי בשבילם, כי להגיד סליחה או להביע חרטה זה תמיד מנקה...


מי שחווה התעללות לא שוכח ולעולם לא ישכח.


לא אשכח איך דפקו לי את הראש בקיר


איך נתנו לי מכות וגרמו לי לעשות דברים משפילים


איך קיללו לי את החיים בלי שהיתה לי יכולת לענות, כי פשוט לא ידעתי לקלל (יש אנשים שאין להם פה מלוכלך).


בגיל 11, אפילו העזתי להתאהב בילד הכי מקובל בשכבה, כתבתי עליו גם שירים למגירה, מכירים את הקראשים האלה? אין לי מושג איך היה לי אומץ להציע לו חברות בטלפון, הוא ענה לי שהוא יחשוב על זה ויום למחרת שהגעתי לבית ספר לא היה מישהו ומישהי מתוך החברים שלו שלא עמדו על השולחן והחליטו לעשות לי הופעה שלמה של הקנטות עלי.


את התקווה והאמונה שום צלקת לא הצליחה לכסות.

היכולת שלי לעשות את מה שצריך בשביל שיהיה אחרת.


הבגרות להבין שאף אחד לא נולד לעולם כדי לפגוע דווקא בי.. ושזה שלהם ולא שלי!


זה מהתיכון, היתה לי חברה שהיא צלמת נדירה @lee bader

אבל במשך שנים היה אצלי עדיין פער בין ההבנה הזו לבין הערכה העצמית והאופן שבו חייתי בפועל


למרות שראיתי הכל, לא הצלחתי להבין שמגיע לי טוב, כי עד אז לא היה לי שום הוכחה פרקטית שזה באמת אפשרי ושיכול להיות "אחרת".


אולי אף אחד לא יאהב אותי וירצה איתי זוגיות?

אולי לעולם לא יראו אותי "מעבר"?

מה הסיכוי שהחלומות שלי התגשמו?

מה הסיכוי שירצו או יבחרו דווקא אותי?


חוויתי, ניסיתי, עברתי המוןןןןןן, נפלתי המון אבל מה שהכי יפה זה שקמתי!!!


למדתי לאהוב את עצמי ולבנות לעצמי את הסיכויים וההזדמנויות..


ופרקטית- הסכמתי לקחת את הסיכון של להישאר בלי כלום והעפתי מעצמי את כל הרעל ואת הרע- חברים שלא עשו לי טוב, מערכות יחסים שלא שרתו אותי ועבודות מבאסות.

מלחיות אורך חיים של מישהי עם הרס עצמי, פשוט קמתי על עצמי והתחלתי להיות זקופה וללכת בכל הכוח אחרי האג'נדות והרצונות שלי.


את עצמי ניצחתי כשהסכמתי לקחת את עצמי בידיים ולהפסיק לתת להערכה עצמית נמוכה ולחוויות העבר לקבוע לי את הגורל.


מהרגע הזה הכל התחיל לקרות אחד אחריי השני...

זכיתי בגבר מדהים

החיים שלי מסודרים

אני עוזרת לאנשים וזו תמיד היתה מטרת העל שלי.


וכשאנשים בוחרים דווקא בי שאלווה אותם בחיים או בעסק, אני שמחה ברמות של... אבל לא מופתעת מזה כי אני יודעת שהם בחרו מושלם... כי בדיוק כמו שלא וויתרתי לעצמי, ככה אני לא מוותרת להם!


זה הסיפור שלי!


וזה לא רק הסיפור שלי אז אם אתם מכירים ילדים ומבגרים שעוברים את זה עכשיו או שאתם יודעים על מישהו שזה יכול לתת לו כוח ועוצמה תשתפו את זה.


וחשוב לי רק להוסיף... אצלי זה נמשך בעוצמות גבוהות מתחילת הבית ספר היסודי ועד גיל 14...

מגיל 14 התחלתי לפתח את הכוח שלי... עדיין לא היה מושלם אבל פיתחתי לעצמי את הסגנון והשפה שלי בלי להצטמצם... זוכרת שאמרת לעצמי " אתם יורדים עלי על זה שאני ג'ינג'ית? אז אני אבליט את עצמי עוד יותר".

למען גילוי נאות יש לי הפרעות קשב וליקויי למידה (זה עוד אלמנט חשוב בסיפור) וגם זה שאני ילדה להורים גרושים... בשביל ילד/ה אם הוא לא מרגיש שייך או כמו כולם אז הוא "נדפק!"... קשה באותם רגעים לדמיין איך יש לך סיכוי להצליח ולעוף על החיים ועל עצמך!


מקווה שנתתי כאן תקווה טובה ואם יש משהו שתרצ/י לשאול לשתף ולדעת כתב/י לי בתגובה.


*מוזמנ/ת מתחת להירשם כדי לקבל את התכנים שאני מפרסמת בבלוג ישירות למייל, אבל גם אם את/ה לא רשומ/ה יש לך אפשרות בקלות לרשום לי תגובה כאורח/ת.



רונה שטיינברג כהן | אימון אישי ועסקי ליצירת סדר בחיים


33 צפיות0 תגובות